רונה סלע english
אוצרת  
 
 
 
לעיון הציבור - תצלומי פלסטינים בארכיונים צבאיים בישראל, מנשר לאמנות, 2009 (אוצרת, ספר)
 
ספר:
הוצאת הלנה
מהדורה מוגבלת, שני כרכים:
כרך ראשון- טקסט, כרך שני- תצלומים
168 עמודים כל כרך
 
 
לרכישת הספר
 
תקציר
 
התערוכה והספר לעיון הציבור מסכמים שלוש שנים של מחקר בארכיוני הצילום הצבאיים בישראל ודנים בהקשרים שונים- ישירים ועקיפים – של צילום וזכויות אדם. הם עוסקים בשני נושאים מרכזיים הכרוכים זה בזה: האחד, דרכי האיסוף, השימור והחשיפה (או הצנזורה) של הידע הצילומי על אודות הפלסטינים על ידי המערכות הצבאיות והביטחונית בישראל לאורך המאה ה-20; האחר, ההיסטוריוגרפיה החזותית הפלסטינית החסרה. הארכיונים הצבאיים בישראל משמרים את הארכיונים של הגופים הצבאיים הטרום-מדינתיים ושל יחידות צה"ל השונות, שעשו שימוש בצילום, ואת המידע הקשור בתפקודם של ארכיונים אלה. הם משמרים גם מידע שמתקבל מאנשים ומגופים פרטיים בנושאים צבאיים, ולפיכך אוגרים מידע חזותי ומחקרי רב הקשור בפלסטינים.


מרבית המידע בארכיונים הצבאיים והביטחוניים על הפלסטינים קשור לפעילויות מגוונות של איסוף מודיעיני למטרות צבאיות ומבצעיות, שרובן מושתתות על הפעלה כפולה של יחסי כוח: החל בדרכי האיסוף של מידע ביחידות, בגופים ובארכיונים הצבאיים (שלל, למשל ארכיון אש"ף [או בשמו המלא ארכיון המרכז למחקרים פלסטיניים] שנלקח על-ידי חיילי צה"ל בביירות ב-1982, או ארכיון האוריינט האוס שנלקח על-ידי משטרת ישראל ב-2001 ומבטא אותה אסטרטגיה; העתקה חשאית של חומר מארכיונים אחרים; איסוף מודיעיני באמצעים מגוונים וכדומה), ועד דרכי ההתנהלות של הארכיונים והגבלת החשיפה של חומרים מסוימים לציבור (צנזורה והגבלת עיון). תצלומים של פלסטינים ועל אודות הפלסטינים הגיעו לארכיונים הצבאיים הן מגופים צבאיים ממוסדים והן ממקורות פרטיים (למשל, ביזה). התערוכה והספר עוקבים אחר האופן שבו הצטברו ארכיוני צילום, אוספי צילום ותצלומים פלסטיניים ועל הפלסטינים בארכיונים הצבאיים ואחר פעילות הגופים שבנו את הידע על אודות הפלסטינים. הם מתעדים, לפיכך, את האופן שבו הגופים והארכיונים הצבאיים, ובכללם ארכיוני הצילום הצבאיים הכפופים להם, מקבלים, אוספים ומשמרים מידע על האחר הפלסטיני ושולטים בזיכרון, בתרבות ובכתיבת ההיסטוריה והמורשת הפלסטינית ובאופן הפצתם במרחב הציבורי. הספר עוקב אחר מנגנוני השליטה של הארכיונים שנכפו על התצלומים מרגע לקיחתם, את החוקים והתקנות המסדירים את פעילות הארכיונים ביחס אליהם ואת המנגנונים השונים הקשורים בהגבלת העיון בהם (מי מבצע את סינון החומר עבור החוקר, בפני איזה חוקרים נפתח חומר מוגבל, למי מתאפשרת נגישות לחומרים שנפתחו ולאיזה מידע, באיזה נסיבות החומר צונזר ו/או נפתח, כיצד פותח הארכיון חומרים וכדומה). חשוב לציין כי רק חלק מועט ממידע זה פתוח לציבור או שיש נגישות אליו, ולכן מה שפורסם בפרויקט זה משקף רק חלק מהמנגנוני הכח שהחוקר נתקל בהם. במהלך המחקר אושרו לעיון ופרסום תצלומים של פלסטינים ועל אודות הפלסטינים רק עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 אף שקיימים בארכיונים תצלומים ואוספים מאוחרים יותר.

הפעילות המודיעינית הצבאית של הארגונים היהודיים והישראליים ביחס לפלסטינים כללה עד שנות ה-50 שלושה מוקדים עיקריים:
1. איסוף מידע לגבי ההתנגדות הפלסטינית
2. איסוף מידע לגבי כפרים פלסטיניים ושכונות פלסטיניות בערים דו-לאומיות ("מעורבות") ובסביבתן
3. איסוף מידע לגבי אנשים — הכנת תיקים חזותיים של פלסטינים

1. איסוף מידע לגבי ההתנגדות הפלסטינית
כבר בשלהי שנות ה- 20 של המאה ה- 20 החלו בהגנה לאסוף תצלומים של פלסטינים, שעסקו בפעילות בעלת אופי לאומי או צבאית - התקוממות והתארגנות אזרחית, לוחמים פלסטינים באימון, בפעולה, במסדרים וכדומה, ושל התארגנות צבאית פלסטינית למטרות מודיעיניות. תצלומים אלה סיפקו מידע על היקף פעולות ההתנגדות הפלסטינית האזרחית והצבאית, האנשים המעורבים בפעילות זאת, מקומות התארגנותם וכדומה. הם מאפשרים ללמוד על אופי הפעילות המודיעינית שהסתייעה בצילום. תצלומים אלה הכילו מידע בקשת רחבה של נושאים, בין אם היה זה מידע לגבי התארגנויות קולקטיביות צבאיות-מבצעיות ולאומיות-אזרחיות או מידע נקודתי לגבי אנשים מסוימים שעסקו בפעילות התנגדותית. רוב התצלומים צולמו על-ידי צלמים ערבים או פלסטינים ונלקחו שלל על-ידי חיילים או כוחות צבאיים מאורגנים. במקביל לכך, נאסף מידע מודיעיני על אודות הפלסטינים גם על-ידי צלם מסתערב יהודי שחבר לכוחות פלסטיניים, או שהועתק מידע בצורה חשאית ממקורות בריטיים. תצלומים שונים אף נלקחו ביזה על-ידי אזרחים ואחר-כך נתרמו לארכיונים. כל התצלומים הללו מאוחסנים כיום בארכיונים הצבאיים והאפשרות לעיין בהם או לפרסמם כפופה לחוקים הנוקשים אותם מפעילים הארכיונים.

2. איסוף מידע לגבי כפרים פלסטיניים ושכונות פלסטיניות בערים דו-לאומיות ("מעורבות") ובסביבתן
בשנות ה-40 החלו בהגנה לפעול בצורה יזומה ומאורגנת להכרתם ולתיעודם של היישובים הפלסטיניים וסביבתם לצרכים מבצעיים בשטח וכהכנת התשתית לעימות עתידי. הרעיון להכין תיקים ליישובים החל להבשיל בראשית שנות ה-40 בקרב מפקדים שונים בהגנה, הן במטה הכללי והן בקרב אנשי השדה. המידע על היישובים הפלסטיניים נאסף על-ידי סיירים יהודיים שהוכשרו לכך והם כללו שני סוגים של תיעוד:
א. תיקי הכפרים אשר הכילו מידע חזותי על היישובים
ב. סקירות טקסטואליות מקיפות ושיטתיות

א. תיקי הכפרים- את תיקי הכפרים החלו להכין במחלקה הטכנית של לשכת התכנון של ההגנה ב- 1943. הסיירים סיירו בכפר ובסביבתו (על-פי-רב במסווה של טיול) ואספו מידע על אודותיו אשר כלל בתחילה בעיקר רישומים ומפות. ב- 1945 החלו הסיירים לצלם את היישובים הפלסטיניים מהקרקע ובסוף השנה עברו לצלם את היישובים גם מהאוויר. תיקי הכפרים כללו בעיקר מידע טופוגרפי, גיאוגרפי ופיזי: מידע על אודות המבנים המרכזיים ביישוב, דרכי הגישה אליו, מקורות המים, הטופוגרפיה של האזור וכדומה. כל יישוב צולם מספר רב של פעמים מנקודות מבט שונות כדי לבנות תשתית מקיפה ומפורטת של מידע על אודות היישוב. במקרים רבים הוסיפו הסיירים מידע טקסטואלי על התצלומים לצורך התמצאות ביישוב ולהקלת קריאתם בעתיד. הם נועדו לסייע בעימות עתידי וסייעו גם ככל הנראה בכיבוש היישובים. הכפר קאקון, לדוגמה, צולם מהאוויר בפברואר 1948 כחלק מפרויקט תיקי הכפרים למטרות צבאיות מבצעיות. עם כיבושו הוא אף צולם על–ידי שירות מפות וצילומים למטרת תיעוד הפעילות הצבאית. אלמג'דל, שתושביו הפלסטינים אולצו לעזבו ושיושב על-ידי יהודים אחרי המלחמה, צולם לפני הכיבוש כחלק מתיקי הכפרים ואחריו. אסטרטגיית הצילום של "לפני הכיבוש" ו"אחרי הכיבוש" משקפת את המטרות שיועדו לתצלומי היישובים.

ב.סקירות טקסטואליות - סקירות טקסטואליות של היישובים הפלסטיניים וסביבתם נערכו בין 1940 ל-1948 על-ידי שירות הידיעות הערבי. בשונה מהתיעוד בתיקי הכפרים שביצעה לשכת התכנון והכילו בעיקר מידע גיאוגרפי וטופוגרפי, הסקירות הטקסטואליות היו מקיפות ופרטניות והכילו מידע במגוון רחב של נושאים - בתחומים החברתיים, הביטחוניים, הכלכליים, החינוכיים, הדתיים, ההיסטוריים וכדומה.

3. איסוף מידע לגבי אנשים — הכנת תיקים חזותיים של פלסטינים
בארכיון לתולדות ההגנה קיימים מאות תצלומי דיוקן של פלסטינים שפורקו מתיקי שירות הידיעות ונערכו מחדש בשנות ה- 90 תחת הכותרת "תמונות של ערבים". התצלומים נאספו אחרי מלחמת 1948 למטרות מודיעיניות ואפשר לחלק אותם לשתי קבוצות, אף שבארכיון הם מקוטלגים ללא הפרדה. קבוצת התצלומים הראשונה נועדה לצרכים מודיעיניים ומתעדת, ככל הנראה, מעקב אחר אנשים שלקחו חלק בהתנגדות הפלסטינית בזמן מלחמת 1948 בניסיון ללמוד מה עלה בגורלם לאחר המלחמה. תצלומים אלה מתארים, על–פי רוב, חיילים בפעילות צבאית או במדי צבא (אך לעיתים גם בלבוש אזרחי) ומאפשרים מעקב אחרי אנשים שעשויים היו לקחת חלק בהתנגדות הפלסטינית לאחר הקמת מדינת ישראל. לקראת 1948 נאספו גם תצלומים של חיילים שבאו מארצות ערב לסייע לפלסטינים.
קבוצת התצלומים השנייה המקוטלגת תחת הכותרת "תמונות של ערבים" מתייחסת לפלסטינים שביקשו לחזור לחיות בבתיהם בארץ לאחר מלחמת 1948 ולהתאחד עם משפחותיהם. הכרטסת הוכנה כנראה בראשית תקופת הממשל הצבאי, כחלק מהמגמה לשלוט ולפקח על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית שהתגוררה בארץ בנושאים של מגורים, תעסוקה, מידע על הפעילות בהתנגדות הפלסטינית וכדומה.

בשני העשורים האחרונים החלו חוקרים פלסטינים רבים לגלות עניין באופן רישומה החזותי של ההיסטוריה הפלסטינית לצורך מטרות פוליטיות. הם החלו לחפש תצלומים בארכיונים ציבוריים ופרטיים כדי לבנות היסטוריה זו, שנפלה קורבן למלחמות השונות ולקונפליקט הלאומי (אובדן, שלל, ביזה ועוד). שכן, המראות מפלסטין שלפני 1948 שנותרו ושנחשפו במרחב הציבורי הם מועטים, וההיסטוריוגרפיה הפלסטינית החזותית חסרה פרקים רבים. התערוכה והספר מנסים להשלים חלק מהמידע החסר ולהוסיף מידע שהתגלה בארכיונים הצבאיים. התצלומים הללו, שצולמו בידי צלמים מקצועיים או חובבים ומשמרים פרקים בהיסטוריה החזותית הפלסטינית, מאוחסנים שנים רבות בארכיונים הצבאיים בישראל ורק חלק מהם זכה לחשיפה. כך, למשל, בתערוכה וספר תמונות נדירות מאזור תל אביב, שלא נכנסו לנרטיב הציוני או שזכו לפרסום מועט (והודרו, למשל מחגיגות ה-100 לעיר תל-אביב-יפו). תצלומים אחרים, שלא זכו לחשיפה עד היום, מתארים את הלחימה באזור שער הגיא מנקודת מבט פלסטינית ואת היציאה הפלסטינית לקרב על אלקסטל, שני קרבות מכוננים בנרטיב הישראלי, את היערכותו של עבד אלקאדר אלחוסייני ללחימה, את הורדת גופתו מאלקסטל ,את פאוזי אלקאוקג'י בשטח, את כיבוש אלמג’דל, את סיפוח כפר קאסם ועוד. האיסוף השיטתי של תצלומים ממקורות פלסטיניים ותצלומים של פלסטינים בארכיונים הצבאיים מאפשר לכתוב היסטוריה אלטרנטיבית, החותרת נגד התכנים שאותם מייצרים הצבא והארכיונים הצבאיים המוּנעים משיקולים אידיאולוגיים ופוליטיים.

התצלומים בתערוכה ובספר הם ברובם בעלי אופי צבאי, מעצם העניין של הארכיונים הצבאיים בחומרים מסוג זה. הם חושפים רק חלק קטן ממכלול החומרים שהתגלו במחקר ומחזירים אותם למרחב הציבורי הישראלי והפלסטיני. בתערוכה מוצגים שני סוגי תצלומים:
1. תצלומים המשקפים, לראשונה, את נקודת המבט הפלסטינית ביחס לאירועים מכוננים בהיסטוריה של הארץ.
2. תצלומים שצולמו למטרות צבאיות ותיעודיות ציוניות אך מאפשרים, כאמור כיום לשרטט את מפת הארץ במצבה הפלסטיני לפני 1948. בראייה היסטורית, תצלומים אלה, והמידע הרב הקיים בארכיונים לפני השבר של מלחמת 1948 – מידע שנאסף על-ידי סיירים/צלמים יהודיים לצרכים מודיעיניים כמו תיקי הכפרים והסקירות- או תצלומים שנלקחו שלל או ביזה מפלסטינים, מהווים מקור מידע על החיים הפלסטיניים טרום 1948. גם אם צולמו למטרות יהודיות – צבאיות או הסברתיות יש להם חשיבות תרבותית והיסטורית בהשלמת פרקים חסרים בהיסטוריה הויזואלית החסרה. בזמן מלחמת 1948 ואחריה צולמו תצלומים הקשורים ביישות הפלסטינית למטרות תיעוד, הסברה ויחסי ציבור ציוניים ולמטרות שליטה ופיקוח על היישובים הפלסטיניים שנשארו בתחומי מדינת ישראל. תצלומים אלה מצטרפים ללקסיקון הוויזואלי הלא ידוע של הארץ ומאפשרים ללמוד כיצד היא נראתה רגע לפני ששינתה את פניה והפכה לישראלית (סלע 2006).

הכרך הראשון של הספר עוסק בראשית הצילום הצבאי בארץ ומסכם את האופנים השונים בהם הגיעו תצלומים על אודות הפלסטינים לארכיונים הצבאיים (שלל, ביזה, איסוף מודיעיני וכדומה) ואת אופני שליטתם בתצלומים אלה וחשיפתם במרחב הציבורי (או הגבלת חשיפתם). לפיכך כללתי בכותרות התצלומים מידע נרחב, אותו אספתי במהלך המחקר, המאפשר ללמוד על מנגנוני השליטה שנכפו על התצלומים- איך וממי נלקחו, מתי נפתחו, תחת איזה הגבלות וכדומה. התצלומים בכרך השני של הספר ובתערוכה כוללים את הפרקים הבאים:
1. פלסטין ערב מלחמת העולם הראשונה- צלמי המושבה האמריקאית
2. התארגנות קדם-צבאית, התאגדות לאומית והתקוממות במרחב הציבורי - צלמים שונים
3. ההתנגדות הצבאית הפלסטינית – צלמים שונים, ביניהם צלם מסתערב יהודי וצלמים ערבים ופלסטינים
4. צילום לצורך איסוף מודיעיני ביישובים הפלסטינים לפני 1948 - צלמים יהודים
5. הצבא, הכפרים והאוכלוסייה הפלסטינית אחרי 1948 - צלמים צבאיים ישראלים
6. איסוף מידע מודיעיני על אודות אנשים מסוימים לפני ואחרי 1948 – צלמים שונים


התערוכה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
ותורם אנונימי
 
 
לקרוא ארכיון (חזותי) - ליפתא כמקרה בוחן 25.7.2013
 
 עיתונות
 
הארץ, גלריה, 03.09.2009
 
ד"ר מאג'ד חמרה, אלאיתיחאד, בטאון מק"י בשפה הערבית, 15.09.2009
 


מהשראת הנכבה
האם עם ומ-"האחר" תבוא הישועה?

ד"ר מאגד חמרה, אלאתיחאד, 15.9.2009 (תורגם ע"י ד"ר חמרה מערבית)
אנו עדיין מספרים את הסיפור וממללים את הנרטיב- הנרטיב הפלסטיני שלנו על הנכבה. מה שמאפיין את הסיפור הזה הוא אי בשלותו הדיה והתפרסותו על אזורים גאו- פוליטיים, כאשר לכל אזור יחוד ומורכבות משלו. כנראה ולעתיד הרחוק- קרוב תתגבשנה פורמציות סוציו- פוליטיות ואף כלכליות שתתאים לכל איזור. המצופה הוא כי הנכבה תסופר בלשון אחת, יחידה ומאוחדת על בסיס אכסיומות שעל אף היותן אכסיומות חלה עלינו חובת הוכחתן בניגוד לכללי האכסיומות ההנדסיות.
אי לכך ועל סמך האזור הגאו- פוליטי של הפלסטינים במדינת ישראל נוכחים אנו לדעת כי בסיפור הנרטיבי קיימים שותפים מהצד "האחר", שותפים שמכירים בבעיה הפלסטינית ומשקיעים מאמצים בהוצאת האמת מעולם השתיקה אל עולם האור. בהקשר הזה אנו מביעים את הערכתנו לעבודתה של עמותת "זוכרות" לדוגמה.
את הייחוד הזה אנו חייבים לנצל ולהשתמש כי הוא משרת את האינטרסים הלאומיים שלנו, מחזק ומחדד את הוכחותינו. לייחוד הזה יש גם השלכות ונקודות ממשק עם עתיד הארץ בטווח הרחוק.
מהשותפים האלה יש לציין את ד"ר רונה סלע שהינה אוצרת וחוקרת המתמקדת בתולדות הצילום המקומי- הישראלי והפלסטיני ובהיסטוריה הויזואלית של הקונפליקט הלאומי המקומי .סלע גם כן הרצתה באוניברסיטת תל – אביב, בצלאל, אקדמיה לאומנות ועיצוב בירושלים ובמכללת הדסה. פרסמה ספרים בעלי ערך בתחום זה.
העוקב אחר פעילותה יכיר אותה כאישה בעלת עקרונות וכוח התמדה שאין ההחרמות מצד "האחר" והשתיקה "מצידנו" מונעים בעדה, היא התמידה בכוחות עצמה את נושא הדוקומנטציה הויזואלית של הנרטיב הפלסטיני עד אשר יכלה להקים תערוכה תחת הכותרת "תצלומי פלסטינים בארכיונים צבאיים בישראל"- תערוכה וספר – אוצרת ומחברת- רונה סלע.

בתערוכה אנו נתקלים ע"י "מכות חשמל" תרפייות בנרטיב שלנו כאשר אנו מתעוררים משינתינו העמוקה, כעוסים מחד ושמחים מאידך , כמדומני התערוכה מנחמת אותנו על מה שארע ב 1948.
סלע מציגה תצלומים שהשיגה לאחר מאמצים ואף בסיועם של משפטנים. התצלומים משקפים אפיזודות אמיתיות מאותם ימים שצולמו ע"י צלמים לא ידועים. הבולט לעיין, הוא אותה פינה מיוחדת שבתערוכה המציגה תצלומים שצולמו ע"י כוחות יהודיים לכפרים ואתרים ערביים שהמטרה הייתה איסוף מידע על האתר- הכפר – העיר ע"י צילומי אויר וקרקע כהכנה לכיבושם ויישום התוכניות עם השמות השונים א',ב',ג' ובמיוחד ד'.
קיימת עוד פינה מעניינת לצילומי דרכון של ערבים שצולמו כנראה תוך כדי " הסתננות" לכפריהם בתקופה שבין 1950 – 1948, כאשר כוחות הביטחון כתבו עליהם "תמונות של ערבים"!!
נשאלת השאלה מה לסלע ולנכבה שלנו? מה סוד נחישותה? האם למטרה אגואיסטית ? לא ואלף לא. הזוועות של 1948 היו ערובה לנקיפות המצפון של "האחר" . הנה המצפון מתחיל לתפקד ואנו שותקים!!! הגיעה העת שנלמד מהניסיון הזה בכדי להשלים את המחזור ההיסטורי של הנרטיב שלנו.
מעל דפי עתון "פנורמה של עם" – אלאתחאד אני קורא לבקר בתערוכה המתקיימת בתל- אביב במכללת מנשר, וכל מילה אחרת מיותרת!!

 
 
The Guardian 17.09.2009 - photographs
 
Elaph, 30.09.2009
 
ידיעות אחרונות, שבעה לילות, 25.09.2009 ו- 09.10.2009
 
חלון אחורי, 20.10.2009
 
יונתן אמיר, ערב רב, מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה, 31.01.2010
 
סימפוזיון, ז'ה דה פום, פריס, ינואר 2011
 
"סיפור המרגלים", מוסף הארץ, 13.5.2011
 
ריאיון בסרט התיעודי The Great Book Robbery, בני ברונר (במאי), אלג'זירה, 2011
 
על מחיקה, שכחה והשכחה, זוכרות, 29.7.2015
 
 
 
צלם לא ידוע, מסדר, שנות ה– 30 של המאה ה– 20,
חומר מודיעיני שהוסתר בבית פרטי של חבר ההגנה,
הארכיון לתולדות ההגנה, התקבל מאדם פרטי 
צלם לא ידוע, מסדר, שנות ה– 30 של המאה ה– 20, חומר מודיעיני שהוסתר בבית פרטי של חבר ההגנה, הארכיון לתולדות ההגנה, התקבל מאדם פרטי 
 
צלם לא ידוע, אנשי אלנג’אדה מהכפר צלחה, בין שלהי 1947 לראשית 1948, התצלום נלקח שלל ממשרדו של ראשיד אלחאג’ איברהים, ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון. לפי הארכיון קיימת מ''נובמבר 2002 חוות דעת של היועץ המשפטי לאשר שימוש בחומר שלל''. מתוך תיקי הארכיון. 
צלם לא ידוע, אנשי אלנג’אדה מהכפר צלחה, בין שלהי 1947 לראשית 1948, התצלום נלקח שלל ממשרדו של ראשיד אלחאג’ איברהים, ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון. לפי הארכיון קיימת מ''נובמבר 2002 חוות דעת של היועץ המשפטי לאשר שימוש בחומר שלל''. מתוך תיקי הארכיון. 
 
ישראל נתח (צלם מסתערב), לוחמיו של עבד אלקאדר אלחוסייני יוצאים לכיבוש אלקסטל, אפריל 1948, 
ארכיון הפלמ''ח,
באדיבות ישראל נתח  (2008-1918)
ישראל נתח (צלם מסתערב), לוחמיו של עבד אלקאדר אלחוסייני יוצאים לכיבוש אלקסטל, אפריל 1948, ארכיון הפלמ''ח, באדיבות ישראל נתח  (2008-1918)
 
סיירי ההגנה/המחלקה הטכנית, ח'ולדה הפלסטינית, 1947. על התצלומים סומנו: 1- כניסה מזרחית; 2-שביל מזרחי, ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון. תיקי הכפרים מתוך ארכיון צה''ל ''נבדקו ונפתחו על–ידי צוות פתיחת חומר. סיווגו - ג. תאריך פתיחה: 29.2.2001''. 
סיירי ההגנה/המחלקה הטכנית, ח'ולדה הפלסטינית, 1947. על התצלומים סומנו: 1- כניסה מזרחית; 2-שביל מזרחי, ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון. תיקי הכפרים מתוך ארכיון צה''ל ''נבדקו ונפתחו על–ידי צוות פתיחת חומר. סיווגו - ג. תאריך פתיחה: 29.2.2001''. 
 
טייסת הפלמ''ח/המחלקה הטכנית,  אלמג'דל, 1947, הארכיון לתולדות ההגנה 
טייסת הפלמ''ח/המחלקה הטכנית, אלמג'דל, 1947, הארכיון לתולדות ההגנה 
 
צלם לא ידוע, שירות מפות וצילומים, אלמג'דל, פלסטינים משוחחים עם חיילים, נובמבר 1948, ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון 
צלם לא ידוע, שירות מפות וצילומים, אלמג'דל, פלסטינים משוחחים עם חיילים, נובמבר 1948, ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון 
 
ח'ליל רס'אס', עבד אלקאדר אלחוסייני מעיין במפות עם עוזריו, ביניהם קאזם רימאווי, מאחוריהם, שומרי ראש ולוחמים נוספים, לא מתוארך, הארכיון לתולדות ההגנה. כל התצלומים של ח'ליל רס'אס' מארכיון ההגנה נבזזו מסטודיו רס'אס'
ח'ליל רס'אס', עבד אלקאדר אלחוסייני מעיין במפות עם עוזריו, ביניהם קאזם רימאווי, מאחוריהם, שומרי ראש ולוחמים נוספים, לא מתוארך, הארכיון לתולדות ההגנה. כל התצלומים של ח'ליל רס'אס' מארכיון ההגנה נבזזו מסטודיו רס'אס'
 
צלמים לא ידועים, ''תמונות של ערבים'', לא מתוארך (בסביבות 1950-1949), הארכיון לתולדות ההגנה, התצלומים נשמרו במקור בתיקי שירות הידיעות, שעסקו כנראה בפלסטינים שרצו לחזור לחיות בבתיהם ובאדמתם בארץ לאחר מלחמת 1948, ''מסתננים'' לפי הטרמינולוגיה הציונית. תכולת התיקים אורגנה מחדש על-ידי הארכיון בשנות ה-90 של המאה ה-20. לא ידוע מה היה מבנה התיקים המקוריים והיקפם.

 
צלמים לא ידועים, ''תמונות של ערבים'', לא מתוארך (בסביבות 1950-1949), הארכיון לתולדות ההגנה, התצלומים נשמרו במקור בתיקי שירות הידיעות, שעסקו כנראה בפלסטינים שרצו לחזור לחיות בבתיהם ובאדמתם בארץ לאחר מלחמת 1948, ''מסתננים'' לפי הטרמינולוגיה הציונית. תכולת התיקים אורגנה מחדש על-ידי הארכיון בשנות ה-90 של המאה ה-20. לא ידוע מה היה מבנה התיקים המקוריים והיקפם.  
 
 
התצלומים והמסמכים באתר הינם לצרכים מחקריים בלבד. כל שימוש בהם כפוף לחוק זכויות יוצרים ומותנה בקבלת אישור מבעל זכויות היוצרים.