ספר:
הוצאת הלנה
מהדורה מוגבלת, שני כרכים:
כרך ראשון- טקסט, כרך שני- תצלומים
168 עמודים כל כרך
| | | | לרכישת הספר | | | | תקציר | | | התערוכה והספר לעיון הציבור מסכמים שלוש שנים של מחקר בארכיוני הצילום הצבאיים בישראל. הם עוסקים בשני נושאים מרכזיים הכרוכים זה בזה: האחד, דרכי האיסוף, השימור והחשיפה (או הצנזורה) של הידע הצילומי על אודות הפלסטינים על ידי המערכות הצבאיות והביטחונית בישראל לאורך המאה ה-20; האחר, ההיסטוריוגרפיה החזותית הפלסטינית החסרה. הארכיונים הצבאיים בישראל משמרים את הארכיונים של הגופים הצבאיים הטרום-מדינתיים ושל יחידות צה"ל השונות, שעשו שימוש בצילום, ואת המידע הקשור בתפקודם של ארכיונים אלה. הם משמרים גם מידע שמתקבל מאנשים ומגופים פרטיים בנושאים צבאיים, ולפיכך אוגרים מידע חזותי ומחקרי רב הקשור בפלסטינים.
מרבית המידע בארכיונים הצבאיים והביטחוניים על הפלסטינים קשור לפעילויות מגוונות של איסוף מודיעיני למטרות צבאיות ומבצעיות, שרובן מושתתות על הפעלה כפולה של יחסי כוח: החל בדרכי האיסוף של מידע ביחידות, בגופים ובארכיונים הצבאיים (שלל, למשל ארכיון אש"ף [או בשמו המלא ארכיון המרכז למחקרים פלסטיניים שנלקח על-ידי חיילי צה"ל בביירות ב-1982]; העתקה חשאית של חומר מארכיונים אחרים; איסוף מודיעיני באמצעים מגוונים וכדומה), ועד דרכי ההתנהלות של הארכיונים והגבלת החשיפה של חומרים מסוימים לציבור (צנזורה והגבלת עיון). תצלומים של פלסטינים ועל אודות הפלסטינים הגיעו לארכיונים הצבאיים הן מגופים צבאיים ממוסדים והן ממקורות פרטיים (למשל, ביזה). התערוכה והספר עוקבים אחר האופן שבו הצטברו ארכיוני צילום, אוספי צילום ותצלומים פלסטיניים ועל הפלסטינים בארכיונים הצבאיים ואחר פעילות הגופים שבנו את הידע על אודות הפלסטינים. הם מתעדים, לפיכך, את האופן שבו הגופים והארכיונים הצבאיים, ובכללם ארכיוני הצילום הצבאיים הכפופים להם, מקבלים, אוספים ומשמרים מידע על האחר הפלסטיני ושולטים בזיכרון, בתרבות ובכתיבת ההיסטוריה והמורשת הפלסטינית ובאופן הפצתם במרחב הציבורי.
בשני העשורים האחרונים החלו חוקרים פלסטינים רבים לגלות עניין באופן רישומה החזותי של ההיסטוריה הפלסטינית לצורך מטרות פוליטיות. הם החלו לחפש תצלומים בארכיונים ציבוריים ופרטיים כדי לבנות היסטוריה זו, שנפלה קורבן למלחמות השונות ולקונפליקט הלאומי (אובדן, שלל, ביזה ועוד). שכן, המראות מפלסטין שלפני 1948 שנותרו ושנחשפו במרחב הציבורי הם מועטים, וההיסטוריוגרפיה הפלסטינית החזותית חסרה פרקים רבים. התערוכה והספר מנסים להשלים חלק מהמידע החסר ולהוסיף מידע שהתגלה בארכיונים הצבאיים. התצלומים הללו, שצולמו בידי צלמים מקצועיים או חובבים ומשמרים פרקים בהיסטוריה החזותית הפלסטינית, מאוחסנים שנים רבות בארכיונים הצבאיים בישראל ורק חלק מהם זכה לחשיפה. בשל מגבלות הארכיונים, במהלך המחקר אושרו לעיון ופרסום תצלומים של פלסטינים ועל אודות הפלסטינים רק עד סוף שנות ה-50 של המאה ה-20 אף שקיימים בארכיונים תצלומים ואוספים מאוחרים יותר.
התערוכה והספר עוסקים בנושאים הבאים:
1. פלסטין ערב מלחמת העולם הראשונה- צלמי המושבה האמריקאית
2. התארגנות קדם-צבאית, התאגדות לאומית והתקוממות במרחב הציבורי
- צלמים שונים
3. ההתנגדות הצבאית הפלסטינית - צלמים שונים
4. צילום לצורך איסוף מודיעיני ביישובים הפלסטינים לפני 1948 - צלמים יהודים
5. הצבא, הכפרים והאוכלוסייה הפלסטינית אחרי 1948 - צלמים צבאיים ישראלים
6. איסוף מידע מודיעיני על אודות אנשים מסוימים לפני ואחרי 1948 – צלמים שונים
התצלומים בתערוכה ובספר הם ברובם בעלי אופי צבאי, מעצם העניין של הארכיונים הצבאיים בחומרים מסוג זה. הם חושפים רק חלק קטן ממכלול החומרים שהתגלו במחקר ומחזירים אותם למרחב הציבורי הישראלי והפלסטיני. בתערוכה מוצגים שני סוגי תצלומים: תצלומים המשקפים, לראשונה, את נקודת המבט הפלסטינית ביחס לאירועים מכוננים בהיסטוריה של הארץ, ותצלומים שצולמו למטרות צבאיות ותיעודיות ציוניות. תצלומים אלה, אף שצולמו מתוך כוונות הסברתיות, מאפשרים ללמוד על הכפרים הפלסטיניים לפני מלחמת 1948 ולשרטט את מפת ארץ-ישראל לפני קום מדינת ישראל ולכן חשיבותם היא תרבותית והיסטורית.
התערוכה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות
ותורם אנונימי
| | | עיתונות
| | | | הארץ, גלריה, 03.09.2009 | | | | ד"ר מאג'ד חמרה, אלאיתיחאד, בטאון מק"י בשפה הערבית, 15.09.2009 | | |
מהשראת הנכבה
האם עם ומ-"האחר" תבוא הישועה?
ד"ר מאגד חמרה, אלאתיחאד, 15.9.2009 (תורגם ע"י ד"ר חמרה מערבית)
אנו עדיין מספרים את הסיפור וממללים את הנרטיב- הנרטיב הפלסטיני שלנו על הנכבה. מה שמאפיין את הסיפור הזה הוא אי בשלותו הדיה והתפרסותו על אזורים גאו- פוליטיים, כאשר לכל אזור יחוד ומורכבות משלו. כנראה ולעתיד הרחוק- קרוב תתגבשנה פורמציות סוציו- פוליטיות ואף כלכליות שתתאים לכל איזור. המצופה הוא כי הנכבה תסופר בלשון אחת, יחידה ומאוחדת על בסיס אכסיומות שעל אף היותן אכסיומות חלה עלינו חובת הוכחתן בניגוד לכללי האכסיומות ההנדסיות.
אי לכך ועל סמך האזור הגאו- פוליטי של הפלסטינים במדינת ישראל נוכחים אנו לדעת כי בסיפור הנרטיבי קיימים שותפים מהצד "האחר", שותפים שמכירים בבעיה הפלסטינית ומשקיעים מאמצים בהוצאת האמת מעולם השתיקה אל עולם האור. בהקשר הזה אנו מביעים את הערכתנו לעבודתה של עמותת "זוכרות" לדוגמה.
את הייחוד הזה אנו חייבים לנצל ולהשתמש כי הוא משרת את האינטרסים הלאומיים שלנו, מחזק ומחדד את הוכחותינו. לייחוד הזה יש גם השלכות ונקודות ממשק עם עתיד הארץ בטווח הרחוק.
מהשותפים האלה יש לציין את ד"ר רונה סלע שהינה אוצרת וחוקרת המתמקדת בתולדות הצילום המקומי- הישראלי והפלסטיני ובהיסטוריה הויזואלית של הקונפליקט הלאומי המקומי .סלע גם כן הרצתה באוניברסיטת תל – אביב, בצלאל, אקדמיה לאומנות ועיצוב בירושלים ובמכללת הדסה. פרסמה ספרים בעלי ערך בתחום זה.
העוקב אחר פעילותה יכיר אותה כאישה בעלת עקרונות וכוח התמדה שאין ההחרמות מצד "האחר" והשתיקה "מצידנו" מונעים בעדה, היא התמידה בכוחות עצמה את נושא הדוקומנטציה הויזואלית של הנרטיב הפלסטיני עד אשר יכלה להקים תערוכה תחת הכותרת "תצלומי פלסטינים בארכיונים צבאיים בישראל"- תערוכה וספר – אוצרת ומחברת- רונה סלע.
בתערוכה אנו נתקלים ע"י "מכות חשמל" תרפייות בנרטיב שלנו כאשר אנו מתעוררים משינתינו העמוקה, כעוסים מחד ושמחים מאידך , כמדומני התערוכה מנחמת אותנו על מה שארע ב 1948.
סלע מציגה תצלומים שהשיגה לאחר מאמצים ואף בסיועם של משפטנים. התצלומים משקפים אפיזודות אמיתיות מאותם ימים שצולמו ע"י צלמים לא ידועים. הבולט לעיין, הוא אותה פינה מיוחדת שבתערוכה המציגה תצלומים שצולמו ע"י כוחות יהודיים לכפרים ואתרים ערביים שהמטרה הייתה איסוף מידע על האתר- הכפר – העיר ע"י צילומי אויר וקרקע כהכנה לכיבושם ויישום התוכניות עם השמות השונים א',ב',ג' ובמיוחד ד'.
קיימת עוד פינה מעניינת לצילומי דרכון של ערבים שצולמו כנראה תוך כדי " הסתננות" לכפריהם בתקופה שבין 1950 – 1948, כאשר כוחות הביטחון כתבו עליהם "תמונות של ערבים"!!
נשאלת השאלה מה לסלע ולנכבה שלנו? מה סוד נחישותה? האם למטרה אגואיסטית ? לא ואלף לא. הזוועות של 1948 היו ערובה לנקיפות המצפון של "האחר" . הנה המצפון מתחיל לתפקד ואנו שותקים!!! הגיעה העת שנלמד מהניסיון הזה בכדי להשלים את המחזור ההיסטורי של הנרטיב שלנו.
מעל דפי עתון "פנורמה של עם" – אלאתחאד אני קורא לבקר בתערוכה המתקיימת בתל- אביב במכללת מנשר, וכל מילה אחרת מיותרת!!
| | | | The Guardian 17.09.2009 - photographs | | | | Elaph, 30.09.2009 | | | | ידיעות אחרונות, שבעה לילות, 25.09.2009 ו- 09.10.2009 | | | | חלון אחורי, 20.10.2009 | | | | יונתן אמיר, ערב רב, מגזין עצמאי לאמנות, תרבות וחברה, 31.01.2010 | | |
| | | |  | | צלם לא ידוע, אנשי אלנג’אדה מהכפר צלחה, בין שלהי 1947 לראשית 1948, התצלום נלקח שלל ממשרדו של ראשיד אלחאג’ איברהים, ארכיון צה''ל ומערכת הביטחון | | |  | | ישראל נתח (צלם מסתערב), לוחמיו של עבד אלקאדר אלחוסייני יוצאים לכיבוש אלקסטל, אפריל 1948,
ארכיון הפלמ''ח,
באדיבות ישראל נתח (2008-1918) | | |  | | צלם לא ידוע, מסדר, שנות ה– 30 של המאה ה– 20,
חומר מודיעיני שהוסתר בבית פרטי של חבר ההגנה,
הארכיון לתולדות ההגנה, התקבל מאדם פרטי | | |  | | צלמים לא ידועים, ''תמונות של ערבים'', לא מתוארך (בסביבות 1950-1949), הארכיון לתולדות ההגנה, התצלומים נשמרו במקור בתיקי שירות הידיעות, שעסקו כנראה בפלסטינים שרצו לחזור לחיות בבתיהם ובאדמתם בארץ לאחר מלחמת 1948. תכולת התיקים אורגנה מחדש על-ידי הארכיון בשנות ה-90 של המאה ה-20. לא ידוע מה היה מבנה התיקים המקוריים והיקפם.
| | |
|
ביוגרפיה
)
)
)
)
