רונה סלע english
אוצרת  
 
 
 
"צלמות במרחב הפרטי/צלמות במרחב הציבורי", חמישים שנות אמנות נשים בארץ ישראל – 1920-1970, עורכת: ד"ר רות מרקוס, הקיבוץ המאוחד, סידרת מגדרים, 2008
 
הפרק עוסק בפועלן של נשים צלמות בין שנות העשרים לשנות השבעים של המאה העשרים שהודרו מהשיח המרכזי. אף שעשייתן הייתה עשירה ומשמעותית ואף שחלקן פעלו מתוך ראייה מתקדמת ופורצת דרך רובן לא היו חלק מה"מיין סטרים" האמנותי ובמהלך השנים הן נשכחו. הפרק מבקש לרכז ולחשוף לראשונה את מרבית הצלמות שיצרו בתקופה, את יצירתן ואת פעילותן הציבורית. חשוב לציין כי מרבית העשייה הממוסדת בשטח הצילום בתקופה הנדונה הייתה של גברים, וכי הצלמות פעלו בשוליה של עשייה זו. כמו כן, מרבית הארכיונים של הצלמות לא נשמרו או הושמדו על ידי הצלמות עצמן או על ידי בני משפחה, שלא הכירו בחשיבות החומר. עובדה זו מצביעה במידה רבה על מעמדן של נשים בחברה בכלל ובשטח הצילום בפרט. בנוסף לכך, הצילום בכללותו זכה בתקופה למעמד פחות ערך, ולפיכך לא נחקר או הוצג, עובדה שתרמה אף היא להשכחתן.

פעילותן של צלמות בעשורים שקדמו לקום המדינה ובשני העשורים הראשונים לקיומה הייתה מגוונת, רבת פנים וקשה לקִטלוג תחת קטגוריות מובחנות. חלקן עבדו במרחב הציבורי הממסדי (למשל בשיתוף פעולה עם המוסדות הלאומיים), חלקן פעלו במרחב הציבורי הבלתי ממוסד (למשל ב"בצלאל", בהתאחדות הצלמים המקצועיים, בצילום מסחרי, בצילום דיוקנאות ובהוצאות ספרים) וחלקן עסקו בצילום אישי או ב"צילום אמנותי". מספר צלמות חשובות ומרכזיות פעלו בארץ רק במשך תקופה מסוימת. הסיבות לעזיבתן אינן ברורות, אך הופעתן הקצרה הטביעה חותם בשדה הצילום, גם אם נשכחה במהלך השנים.

צלמות שונות שעשייתן הייתה פורצת דרך, שיתפו פעולה עם גופים שונים, רובם אינם ממסדיים, או היו חלק מהתארגנויות של צלמים ששאפו לשנות ולהשפיע על שדה הצילום בארץ. לו לנדאוור (Landauer) למשל, ניסתה להקים בשנות הארבעים מחלקה לצילום ב"בצלאל" וליזלוטה גז'בינה (Grschebina) הייתה ממקימי התאחדות הצלמים המקצועיים בארץ-ישראל (Palestine Professional Photographers' Association, PPPA), ולקחה חלק במאבק שארגנו הצלמים נגד מחלקות התעמולה של המוסדות הלאומיים, אשר ניסו להפקיע את זכויותיהם (למשל בנושא זכויות היוצרים). לעומתן, היו צלמות שהביוגרפיה האישית שלהן, שהובילה אותן לבחור במדיום של הצילום, הייתה חריגה וייחודית, והיא מלמדת על רוח מהפכנית ועל תעצומות נפש. כך למשל, ציפורה דוד (David) מרדה באורח החיים היהודי המסורתי והאדוק, אימצה השקפת עולם ליברלית ולחמה למען חירותה האישית ולמען עצמאותה הכלכלית ואסתר זמצקי (Zametski) הייתה פעילה בארגון נשים לשוויון זכויות בפתח תקווה באמצע שנות השלושים.

השאלה המרכזית שהטרידה אותי בסיומו של המחקר אודות עבודתן של צלמות בין שנות העשרים לשנות השבעים של המאה העשרים היא האם ניתן להחזיר את הצלמות ואת פועלן אל ספר דברי הימים של תולדות הצילום המקומי בלי לכלוא אותן ב"עזרת נשים" חדשה, דהיינו בלי לשעתק את התפיסות שבגינן הודרו נשים מעל במת ההיסטוריה, והאם ניתן להרחיב את הדיון אודותיהן אל מעבר לעשייתן בזירה הגברית. האם ניתן לכתוב אודות עבודתן של הצלמות בלי לגרום להדרה נוספת על זו שכבר חוו? אני מאמינה כי לא ניתן לערוך דיון מגדרי בעבודתן של צלמות לפני שחושפים את קולן ומאירים את סיפורן, ותקוותי היא כי מחקרים עתידיים יצליחו להשלים חלקים בפאזל החסר.
 
 
לפרטים נוספים על הספר
 
לטקסט המלא
 
ר' גם: רות מרקוס, "מדוע נשים מודרות מההיסטוריה של האמנות הישראלית?"
 
 
 
הלן מקובסקי (אורגל), דיוקן, 1942-1943 בקירוב, באדיבות משפחת הצלמת 
הלן מקובסקי (אורגל), דיוקן, 1942-1943 בקירוב, באדיבות משפחת הצלמת 
 
חנה דגני, חומת העיר העתיקה, פינה דומית מזרחית, 1938, באדיבות הצלמת 
חנה דגני, חומת העיר העתיקה, פינה דומית מזרחית, 1938, באדיבות הצלמת 
 
 
התצלומים והמסמכים באתר הינם לצרכים מחקריים בלבד. כל שימוש בהם כפוף לחוק זכויות יוצרים ומותנה בקבלת אישור מבעל זכויות היוצרים.