"החלוצות: אמניות פלסטיניות בתקופת השלטון הקולוניאלי הבריטי (המנדט) בארץ-ישראל.פלסטין". בתוך: נשים יוצרות ארץ-ישראליות ופלסטיניות בתקופת המנדט, עורכות: רות מרקוס ורונה סלע, הוצאת רסלינג, 2026
היצירה הפלסטינית - ובכללה של יוצרות פלסטיניות - במחצית הראשונה של המאה ה־ 20 הייתה חלק אינטגרלי מהמארג הפלסטיני של חיי האמנות והתרבות בתקופה. האמניות הפלסטיניות שבהן המאמר עוסק היו חלוצות ופורצות דרך, כל אחת בתחומה- הצלמת כרימה עבּוד (عبّّود) והציירות - זולפה אסעדי (السعدي), ס'ופי חלבי (حلبي),נהיל בישארה (بشارة, לבית עקאל عقال) ופאטימה אלמוחיב (المحبّّ). שתיים מהיוצרות פעלו מתוך תודעה לאומית, שתיים הושפעו יותר מתרבות המערב ואחת קיבלה חינוך לאמנות במצרים. מרכז הפעילות של הציירות היה בעיר ירושלים, ואילו של הצלמת כרימה עבּוד, ילידת בית לחם, בנצרת ובחיפה. המאמר סוקר את פועלן של האמניות ואת גורל הארכיון שלהן בעקבות הנכבה ב־ 1948, סקירה השופכת אור על הדרך שבה המלחמות וקונפליקטים בין־לאומיים מעצבים את הזיכרון, את רישום ההיסטוריה ואת יחסי הכוח, ואת האופן בו ההיסטוריה נמחקת, נרשמת ומתעצבת. בפרק כללתי, כאמור, את הצלמתכרימה עבּוד על שום היותה האמנית הפלסטינית הראשונה, לא רק בשטח הצילום אלא גם בשטח האמנות החזותית. עבוד הייתה המבשרת של גל של יוצרות אמניות פלסטיניות, אך גם הראשונה שנתנה שיוך פוליטי לעבודתה. היא הייתה הראשונה במרחב שהגדירה את עצמה כצלמת לאומית, וכן פמיניסטית וחלוצה בתחומים רבים כפי שאני מראה. זולפה אסעדי הייתה האמנית הראשונה שהציגה תערוכת יחיד ביריד הערבי בירושלים,ס'ופי חלבי האמנית הראשונה שלמדה אמנות מחוץ לפלסטין ובמערב, נהיל בישארה, הסטודנטית הפלסטינית הראשונה שלמדה בבצלאל החדש, ופאטימה אלמוחיב, האמנית הראשונה שלמדה אמנות במדינה ערבית. כל אחת מהאמניות שפעלו בתקופה היו חלוצות בתחומן ולכל אחת מהן מוקדש תת־פרק.
ביוגרפיה/תערוכות, קטלוגים וספרים, כולל עריכת ספרים
)
